<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן כ'</h1>
<h2>דף לה:</h2>
המעמיד גבינה בשרף פני ערלה או בקיבת תקרובת ע"ז או בחומץ של גוים אע"פ שהוא מין בשאינו מינו אסור בהנאה ואע"פ שהוא כל שהו לפי שהדבר האסור ניכר בו ומעמידו.
<h2>דף סו.</h2>
ושאור של תרומה ושל כלאי הכרם שאין בו כדי לחמץ באחד בפני עצמו מצטרפין לאסור העיסה שנפלו בה לישראל. וכן תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם. וכן בתבלין שיש להן שנים ושלשה שמות שהן ממין אחד. או ג' מינין ושם אחד מצטרפין לתבל ולאסור הכל. וכן שאור של חטים ושעורים מצטרפין הואיל ושם שאור להם הרי הן כמין אחד ומשערין בהם [כדי לחמץ בעיסה של חיטין אם היה טעם שניהם טעם חיטים או] כדי לחמץ עיסה של שעורים אם טעם שניהם טעם שעורים. והכל שאין בהן כדי לתבל או לחמץ יעלו בשיעורן תרומה באחד ומאה וערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים. התרומה מצטרפת עם החולין להעלות ערלה וכלאי הכרם וכן הערלה וכלאי הכרם מצטרפין להעלות התרומה אחר שעלו כשיעורן. והערלה מעלה את כלאי הכרם וכלאי הכרם (כלא הכרם) [הערלה] וכלאי הכרם אם כלאי הכרם והערלה את הערלה כיון שנתבטל האיסור שנפל שם תחלה נעשה הכל כחולין המותרין.
